בפוסט זה אחרוג ממנהגי הקבוע ונקודת המוצא הינה אישית, אבל בסופו אקשור הנאמר לפוסטים האחרונים בתחום סיכוני טכנולוגיית המידע.
ביום שבת צפיתי בסרט בערוץ National Geographic. סרט עוסק בטביעתה של הטיטאניק וכותרתו: הטיטאניק – תיק סגור – Titanic – closed case. הסרט הינו מסעו של אדם אחד, ההיסטוריון והחוקר טים מלטין לחקר ההתרחשויות שהובילו לאסון טביעת הטיטאניק. הסרט מבוסס על ספר שנכתב על ידו: A very Deceiving Night.
אז מה חדש בסרט הזה?
הוא מנסה (ולדעתי מצליח) להסביר מה באמת קרה שם בלילה ההוא לפני 100 שנה.
הוא מפזר את ענן המסתורין סביב אולי השאלה החשובה ביותר. אבל בגלל חשיבותה כולם דלגו מעליה בצורה כזו או אחרת.
המונח שבלב העניין הוא "זמן ההתראה". והנה השאלה:
מה היה זמן ההתראה הצפוי בתנאי הראות שהיו באותו לילה לגבי קרחון בסדר גודל שהטיטאניק התנגשה בו? שהרי הסכנה הייתה ידועה, הוצבו תצפיתנים מיומנים, כולנו קראנו וראינו זאת. אבל אף אחד לא אמר לנו עד עכשיו, מה היה הצפי של פעולתם?
יש לציין ששני הצופים שהיו במשמרת בלילה ההוא שרדו את האסון, נצלו ועדויותיהם קיימות.
המענה הניתן בסרט הינו שזמן ההתראה הצפוי היה, נא לקרוא היטב: 20 דקות! זמן מספיק על מנת לסובב את הספינה ולמנוע התנגשות.
אז למה בפועל כפי שכולנו קראנו וצפינו זה ממש אבל ממש לא מה שקרה בפועל? זמן ההתראה ועד לתחילת ההתנגשות היה פחות מדקה (55 שניות ליתר דיוק).
איך ניתן להסביר את העובדה הזו?
קל לומר: הם לא היו ערניים, היו שתויים או כל מיני סיבות שאינן ענייניות. על מנת לקבל תשובה טובה צריך לרדת לפרטים. זה קשה, זה לוקח זמן וזה אולי לא תמיד הכי "תקשורתי". אבל חקר האמת חיוני על מנת להפיק את הלקחים הנכונים.
המענה נעוץ בחקירה יסודית של הרבה רישומים. עדויות ניצולי הטביעה (יש כאלו), עדויות של רב חובל ומספר אנשי צוות שהיו על אנייה שהייתה סמוכה מאד לטיטאניק (קליפורניאן), תיעוד רישומי אניות אחרות ששטו בנתיב קרוב לנקודת הטביעה (מאחר וזו זוהתה במדויק רק לפני 25 שנה אזי מסביר את האיחור הרב בניסיונות להתחיל בחקירה מעמיקה ומדעית) במספר הימים שבין לפני האסון ולאחריו, אלו אותרו בגרמניה, יומני רישומי מזג אוויר שמצויים באנגליה ועוד.
התוצאה מפתיעה.
הסיבה הינה ככל שהסרט מציג תעתוע אופטי, מיראז'.
אנו מכירים את התופעה כמתרחשת במדבר, כאשר עקב צירוף נסיבות נראה שקיים במרחק מה מאתנו אגם מים, אך זהו לא יותר מתעתוע אופטי, מקסם שווא.
זה קורה גם על פני המים, כאשר צירוף של נסיבות עלול לגרום לשינוי במיקום קו האופק ולגרום בכך לאי יכולת להבחין בעצמים על המים כמו אותו קרחון, אלא רק כאשר מאד קרובים אליו. אותו צירוף נסיבות עלול לעוות צורות (של אניות) וליצור מגוון שלם של אשליות אופטיות נוספות.
אין ביכולתי לשפוט עד כמה התאוריה המוצגת נכונה. על פניו נחזית להיות מוצקה ואמינה.
אם היא אכן מתארת נאמנה את מה שהתרחש באותו הלילה, אזי זהו אחד מאותם מקרים שנדרשת סבלנות ועבודת נמלים של "חוקר מקרי פשע" על מנת למצות מתוך תילי תילים של מילים, דעות, טעויות ודברי הבל את אותן העובדות שמאפשרות לקבוע מהי התקלה ואלו לקחים יש להפיק לעתיד.
הטיטאניק נבנתה כך שביכולתה לספוג נזק עד רמה מסוימת ולא לטבוע. הנזק שנגרם עקב ההתנגשות הצידית בקרחון היה מעבר ליכולת זו. ההתנגשות הצידית כפי שהתרחשה בפועל לא נחזתה שתתרחש כלל. משזו כן התרחשה, גורלה של הטיטאניק נחרץ.
מה כן היה יכול אולי למנוע את הטביעה?
אני יוצא מנקודת הנחה שהאיתור המאוחר של הקרחון היה בלתי נמנע. האם היה משהו אחר שהיה יכול למנוע את האסון?
נכון, זו שאלה בסגנון "מה היה קורה אלו?" ונכון זו חוכמה שלאחר מעשה. אבל אין לזלזל גם בה.
ככל שאנו יודעים היום, טיטאניק הייתה שורדת התנגשות חזיתית בקרחון.
עכשיו בואו נחזור על הסיפור כולו בסגנון "ניהול סיכונים":
1. אחד מהאיומים לספינה הינם קרחונים צפים. האיום הינו פגיעה בשלמות מבנה הספינה כך שבהינתן מפגש בין גוף הספינה והקרחון, הגוף יינזק וקיים סיכון לחדירת מים שעלול לגרום לטביעה.
2. ידוע שרק חלק קטן מהקרחון גלוי מעל פני המים, ורובו הגדול נסתר כיוון שמצוי מתחת לפני המים. מסיבה זו התחככות בקרחון עלולה להיות קטלנית כיוון שחלק הקרחון שאיננו גלוי יגרום לנזק מבני של חלקי האנייה המצויים מתחת לפני המים.
3. תרחיש א': קרחון נצפה במרחק המתאים ברמה גבוהה של וודאות שהספינה תוכל למנוע התנגשות בקרחון. התגובה: תמרון הספינה להתחמקות מהקרחון.
4. תרחיש ב': קרחון נצפה במרחק קטן מדי או בתנאים שאינם מאפשרים התחמקות. התגובה: להאט את מהירות הספינה אבל לא לנסות לתמרן למניעת התנגשות, להפעיל "נוהל התנגשות" (לדוגמה להזהיר את הנוסעים) ולהתנגש בקרחון.
ובמה זה קשור לניהול סיכוני טכנולוגיית המידע? קשור ועוד איך קשור.
הפוסטים שלי לאורך התקופה האחרונה מנסים לשדר שעל מנת לספק מענה טוב יותר מזה שאנו מספקים היום לסיכוני טכנולוגיית המידע, נדרשת יצירתיות מחשבתית.
האם מניעת חדירת מתקפה עדיפה על שומו שמיים שאיבת המתקפה לתוכך?
אולי הגזמתי אז נרכך קצת:
אולי עדיף להכיל את המתקפה משזו כבר חדרה מאשר מה?
אינני יודע לענות בוודאות על השאלה. אז אני משאיר אותה פתוחה.
מסיפור הטיטאניק למדתי שחשוב להתחיל לשאול, גם אם אין לך את התשובה ברגע ששאלת את השאלה. אם תשאל את השאלות הנכונות תוכל בהמשך לספק את תשובות.
בפוסטים קודמים ציטטתי מספר דוברים מרחבי העולם בחודשים האחרונים.
אפשר להוסיף מצגת שניתנה בחודש נובמבר האחרון בכנס במלטה ע"י Brian D. Snow. בריאן סנו עבד במשך 31 ב-NSA וכיהן שם בתפקידים טכנולוגיים בכירים.
הקישור סופק מהבלוג של גורו אבטחת המידע ברוס שנייר.
ביום שבת צפיתי בסרט בערוץ National Geographic. סרט עוסק בטביעתה של הטיטאניק וכותרתו: הטיטאניק – תיק סגור – Titanic – closed case. הסרט הינו מסעו של אדם אחד, ההיסטוריון והחוקר טים מלטין לחקר ההתרחשויות שהובילו לאסון טביעת הטיטאניק. הסרט מבוסס על ספר שנכתב על ידו: A very Deceiving Night.
אז מה חדש בסרט הזה?
הוא מנסה (ולדעתי מצליח) להסביר מה באמת קרה שם בלילה ההוא לפני 100 שנה.
הוא מפזר את ענן המסתורין סביב אולי השאלה החשובה ביותר. אבל בגלל חשיבותה כולם דלגו מעליה בצורה כזו או אחרת.
המונח שבלב העניין הוא "זמן ההתראה". והנה השאלה:
מה היה זמן ההתראה הצפוי בתנאי הראות שהיו באותו לילה לגבי קרחון בסדר גודל שהטיטאניק התנגשה בו? שהרי הסכנה הייתה ידועה, הוצבו תצפיתנים מיומנים, כולנו קראנו וראינו זאת. אבל אף אחד לא אמר לנו עד עכשיו, מה היה הצפי של פעולתם?
יש לציין ששני הצופים שהיו במשמרת בלילה ההוא שרדו את האסון, נצלו ועדויותיהם קיימות.
המענה הניתן בסרט הינו שזמן ההתראה הצפוי היה, נא לקרוא היטב: 20 דקות! זמן מספיק על מנת לסובב את הספינה ולמנוע התנגשות.
אז למה בפועל כפי שכולנו קראנו וצפינו זה ממש אבל ממש לא מה שקרה בפועל? זמן ההתראה ועד לתחילת ההתנגשות היה פחות מדקה (55 שניות ליתר דיוק).
איך ניתן להסביר את העובדה הזו?
קל לומר: הם לא היו ערניים, היו שתויים או כל מיני סיבות שאינן ענייניות. על מנת לקבל תשובה טובה צריך לרדת לפרטים. זה קשה, זה לוקח זמן וזה אולי לא תמיד הכי "תקשורתי". אבל חקר האמת חיוני על מנת להפיק את הלקחים הנכונים.
המענה נעוץ בחקירה יסודית של הרבה רישומים. עדויות ניצולי הטביעה (יש כאלו), עדויות של רב חובל ומספר אנשי צוות שהיו על אנייה שהייתה סמוכה מאד לטיטאניק (קליפורניאן), תיעוד רישומי אניות אחרות ששטו בנתיב קרוב לנקודת הטביעה (מאחר וזו זוהתה במדויק רק לפני 25 שנה אזי מסביר את האיחור הרב בניסיונות להתחיל בחקירה מעמיקה ומדעית) במספר הימים שבין לפני האסון ולאחריו, אלו אותרו בגרמניה, יומני רישומי מזג אוויר שמצויים באנגליה ועוד.
התוצאה מפתיעה.
הסיבה הינה ככל שהסרט מציג תעתוע אופטי, מיראז'.
אנו מכירים את התופעה כמתרחשת במדבר, כאשר עקב צירוף נסיבות נראה שקיים במרחק מה מאתנו אגם מים, אך זהו לא יותר מתעתוע אופטי, מקסם שווא.
זה קורה גם על פני המים, כאשר צירוף של נסיבות עלול לגרום לשינוי במיקום קו האופק ולגרום בכך לאי יכולת להבחין בעצמים על המים כמו אותו קרחון, אלא רק כאשר מאד קרובים אליו. אותו צירוף נסיבות עלול לעוות צורות (של אניות) וליצור מגוון שלם של אשליות אופטיות נוספות.
אין ביכולתי לשפוט עד כמה התאוריה המוצגת נכונה. על פניו נחזית להיות מוצקה ואמינה.
אם היא אכן מתארת נאמנה את מה שהתרחש באותו הלילה, אזי זהו אחד מאותם מקרים שנדרשת סבלנות ועבודת נמלים של "חוקר מקרי פשע" על מנת למצות מתוך תילי תילים של מילים, דעות, טעויות ודברי הבל את אותן העובדות שמאפשרות לקבוע מהי התקלה ואלו לקחים יש להפיק לעתיד.
הטיטאניק נבנתה כך שביכולתה לספוג נזק עד רמה מסוימת ולא לטבוע. הנזק שנגרם עקב ההתנגשות הצידית בקרחון היה מעבר ליכולת זו. ההתנגשות הצידית כפי שהתרחשה בפועל לא נחזתה שתתרחש כלל. משזו כן התרחשה, גורלה של הטיטאניק נחרץ.
מה כן היה יכול אולי למנוע את הטביעה?
אני יוצא מנקודת הנחה שהאיתור המאוחר של הקרחון היה בלתי נמנע. האם היה משהו אחר שהיה יכול למנוע את האסון?
נכון, זו שאלה בסגנון "מה היה קורה אלו?" ונכון זו חוכמה שלאחר מעשה. אבל אין לזלזל גם בה.
ככל שאנו יודעים היום, טיטאניק הייתה שורדת התנגשות חזיתית בקרחון.
עכשיו בואו נחזור על הסיפור כולו בסגנון "ניהול סיכונים":
1. אחד מהאיומים לספינה הינם קרחונים צפים. האיום הינו פגיעה בשלמות מבנה הספינה כך שבהינתן מפגש בין גוף הספינה והקרחון, הגוף יינזק וקיים סיכון לחדירת מים שעלול לגרום לטביעה.
2. ידוע שרק חלק קטן מהקרחון גלוי מעל פני המים, ורובו הגדול נסתר כיוון שמצוי מתחת לפני המים. מסיבה זו התחככות בקרחון עלולה להיות קטלנית כיוון שחלק הקרחון שאיננו גלוי יגרום לנזק מבני של חלקי האנייה המצויים מתחת לפני המים.
3. תרחיש א': קרחון נצפה במרחק המתאים ברמה גבוהה של וודאות שהספינה תוכל למנוע התנגשות בקרחון. התגובה: תמרון הספינה להתחמקות מהקרחון.
4. תרחיש ב': קרחון נצפה במרחק קטן מדי או בתנאים שאינם מאפשרים התחמקות. התגובה: להאט את מהירות הספינה אבל לא לנסות לתמרן למניעת התנגשות, להפעיל "נוהל התנגשות" (לדוגמה להזהיר את הנוסעים) ולהתנגש בקרחון.
ובמה זה קשור לניהול סיכוני טכנולוגיית המידע? קשור ועוד איך קשור.
הפוסטים שלי לאורך התקופה האחרונה מנסים לשדר שעל מנת לספק מענה טוב יותר מזה שאנו מספקים היום לסיכוני טכנולוגיית המידע, נדרשת יצירתיות מחשבתית.
האם מניעת חדירת מתקפה עדיפה על שומו שמיים שאיבת המתקפה לתוכך?
אולי הגזמתי אז נרכך קצת:
אולי עדיף להכיל את המתקפה משזו כבר חדרה מאשר מה?
אינני יודע לענות בוודאות על השאלה. אז אני משאיר אותה פתוחה.
מסיפור הטיטאניק למדתי שחשוב להתחיל לשאול, גם אם אין לך את התשובה ברגע ששאלת את השאלה. אם תשאל את השאלות הנכונות תוכל בהמשך לספק את תשובות.
בפוסטים קודמים ציטטתי מספר דוברים מרחבי העולם בחודשים האחרונים.
אפשר להוסיף מצגת שניתנה בחודש נובמבר האחרון בכנס במלטה ע"י Brian D. Snow. בריאן סנו עבד במשך 31 ב-NSA וכיהן שם בתפקידים טכנולוגיים בכירים.
הקישור סופק מהבלוג של גורו אבטחת המידע ברוס שנייר.
Interesting video of Brian Snow speaking from last November. (Brian used to be the Technical Director of NSA's Information Assurance Directorate.)
רשומות
