הפוסט נכתב לאחר שאתמול ישבתי בכינוס המתוקשר ורב המשתתפים במסגרת סדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון שכותרתו: "לוחמת סייבר – אתגרים בזירה העולמית, המדינית והטכנולוגית". הכינוס מתקיים שבועות ספורים לאחר הכרזתו של רוה"מ של הקמת "מטה הסייבר הלאומי" כחלק מיישום המלצות דוח הוועדה שמונתה על ידו ובראשה עמד פרופ' (אלוף מיל.) יצחק בן רפאל. חיכיתי בתור הארוך יותר משעה, בשמש הקופחת, כחלק מבדיקות הביטחון והאזנתי ברוב קשב לכל ההרצאות החל מהרצאתו של ראש הממשלה שפתח את הכנס ועד לסיומו של הכנס, לפנות ערב.
הפוסט הזה יהיה ארוך במקצת, אבל אני מקווה מאיר עיניים באשר לשלב הבא שבו מצוי המאבק להשגת מרחב מיחשובי עולמי נקי יותר מזיהומים...
מבין כל הנאומים הרבים בכינוס (חלקם מעניינים ומחדשים כדוגמת ההרצאה האחרונה בכינוס שניתנה ע"י פרופ' בני פנקס מאוניברסיטת בר-אילן שהציג חשיבה מעניינת על איומים במחשוב ענן, וחלקם פחות מעניינים…) שהתארך הרבה מעבר לשעה הנקובה אני בוחר לקחת שני משפטים משתי הרצאות ולצרף אותם יחד.
המשפט הראשון נאמר במהלך ההרצאות לפני הצהריים, בעת שהאולם עדיין היה מלא מפה לפה, ע"י ויליאם בייר, מנהל PwC לונדון וראש היוזמה של החברה המכונה: OneSecurity שהודה בגילוי לב נדיר במחוזותינו (טוב, הוא אנגלי...) שבמצב הנוכחי ולמרות כל התקנים והרגולציות (ואולי דווקא בגללם...) איננו מצליחים לייצר את האבטחה הנדרשת.
המשפט השני נאמר ע"י שי בליצבלאו מחברת מגלן באחת ההרצאות האחרונות בכינוס, בעת שבאולם כבר נכחו הרבה פחות צופים. לדבריו, בארץ יש הרבה מאד מחשבים המתחברים לאינטרנט שייתכן ויש בהם קוד פוגעני, דהיינו מחשבים "מזוהמים".
כאשר מחברים את שני המשפטים יחדיו מקבלים את האמת המרה "ישר בפרצוף": הרבה מערכות מחשוב המתחברות לאינטרנט (בארץ ובעולם) הינן מסוכנות. הן נגועות בקוד זדוני שהושתל בהם והן או משמשות בפועל או עלולות לשמש בעתיד כפלטפורמה למשלוח מתקפות. נשאלת השאלה: מתקפות על מה? בעצם על מה לא? על כל מחשב אחר המתחבר לאינטרנט. איפה מצויים המחשבים הללו? בכל בית, משרד מכל סוג שהוא, בנק, חנויות בקניונים, בתי"ח, מוסדות ממשלתיים, ארגונים פרטיים. אלו המחשבים המצויים בכל מקום במדינת ישראל ובידי כל אזרח, יהיה זה אזרח נאמן למדינה ככל שיהיה, מחשבו עלול להיות מסוכן לו עצמו ולכל האחרים במדינה.
המסקנה הינה שכל עוד מדינות העולם (וישראל ביניהן) ימשיכו לעצום את עיניהן ולומר שנקיון המחשבים הללו מהקוד הזדוני והשמירה על המשך נקיונם איננו מעניינה של המדינה, אזי המדינה במו ידיה מפקירה את בטחון אזרחיה.
בדיוק כשם שהביטחון האישי ברחובות איננו תפקידו של האזרח שומר החוק, אלא תפקידה של המדינה באמצעות המשטרה וגורמי אכיפה אחרים (מערכת המשפט כדוגמה), כך זה מתפקידה של המדינה לדאוג שמחשבים של אזרחים יהיו "בטוחים". הכוונה במונח "בטוחים" הינה שהמחשב (המונח מחשב דרך אגב כולל כבר היום את הטלפונים החכמים למיניהם, שהם צירוף של טלפון ומחשב וכל סוגי מחשבי הלוח, ובקיצור, כל מה שהוא "דמוי מחשב" ומתחבר לאינטרנט) המתחבר לאינטרנט איננו מהווה פלטפורמה לשליחת מתקפות כנגד מחשבים אחרים באותה המדינה או במדינות אחרות.
אינני רוצה להיכנס בבלוג זה לדיון הארוך והמורכב של הגנת פרטיות כנגד הגנת מרחב הסייבר. על כן אקצר בעניין זה:
א. מסתבר שעולם המחשבים בתוספת האינטרנט מזמן לנו אתגרים מעניינים בנושא זה.
ב. המחשב הפרטי והמידע בו הוא רכושו הפרטי של אדם, בזה אין ספק.
ג. ההתחברות לאינטרנט למיטב הבנתי אמורה לייצר שינוי מסויים בהתייחסות למונח "פרטיות", אבל לא לבטלה.
ד. כאשר הקישוריות הזו הינה ברת פוטנציאל לסכן את המחשב המתחבר או מחשב אחר במדינת ישראל או מחוצה לה, על המדינה לנקוט באמצעים סבירים, תוך כדי שמירה על הפרטיות. בהמשך הבלוג, נסקור תחילת פעילות בעולם המבקשת לייצר איזון בין הפרטיות ובין הצורך "לנטרל את הפצצה המתקתקת במחשבים האזרחיים".
ה. לצערי, בכנס החשוב אתמול לא נמצא מקום לנושא הגנת הפרטיות המעוגנת בחוק ובתקנות להגנת הפרטיות במדינת ישראל, (החוק הראשון במדינת ישראל שחייב מינויו של ממונה על אבטחת מידע בגופים ציבוריים, בנקים וחברות ביטוח עוד בשנת 1996) ושעל יישומו מופקדת הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים. אם מישהו שכח לרגע, אז להגן על מדינה זה (בין היתר) להגן על אזרחיה ולא רק על "המדינה". ולהגן על אזרחיה משמעותו (בין היתר) להגן על פרטיותם. רוב רובו של המידע במערכות הבריאות במדינת ישראל הוא מידע המוגן עפ"י חוק זה, ולא סתם מידע רפואי לא מזוהה. רוב רובו של המידע בבנקים ובחברות הביטוח הוא מידע כלכלי מזוהה על לקוחותיהם, ולא סתם מידע פיננסי. חלק לא מבוטל מהמידע על אזרחי המדינה המוגן בחוק הגנת הפרטיות מצוי במרחב הסייבר שכה רבות דברו בו אתמול.
ו. הגנת פרטיות היא חלק מההגנה האזרחית במרחב הסייבר. משום מה לנושא זה לא נמצא מקום בכנס, וגם לא במסמך שמתפרסם במקביל לו מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי, (שותף פעיל בכנס), מסמך הנושא את השם: לוחמה במרחב הקיברנטי: מושגים, מגמות ומשמעויות לישראל, יוני 2011 מאת שמואל אבן ודוד סימן-טוב. אינני יודע מה הסיבה להעדרות זו של נושא הגנת הפרטיות מהגנת מרחב הסייבר.
ז. אין לצפות מאזרח נורמטיבי שיתמודד לבדו עם הסכנות שהאינטרנט טומן בחובו ובעיקר עקב העובדה שהמחשב המתחבר הופך לכלי בידי יריב שהפרט איננו יכול להתמודד איתו כלל ועיקר.
ח. יש לצפות שהמדינה תאזן בין הגנת הפרטיות וחובתה להגן על אזרחיה.
ט. אנו נוטים להתעלם מהעובדה שהתחברות לאינטרנט איננה תהליך נטול הסדרה. בין המחשב הפרטי או המוסדי המתחבר לאינטרנט, קיים ספק שירות. לעתים, מדובר בארגון שהוא עצמו ספק שירותי קישוריות לאינטרנט עבור עצמו או עבור ארגונים אחרים.
אז מה קורה בעולם? קורים שני דברים שונים, המשלימים זה את זה. הראשון החל את דרכו ב-1 בדצמבר 2010, באוסטרליה, השני טרי עוד יותר בן חודשיים, מתרחש בארה"ב.
1. אוסטרליה: פרוייקט iCode
פרוייקט וולונטרי שבו רוב ספקי הקישור לאינטרנט באוסטרליה (מעל 90%, נכון ל-1 ביוני 2011) מדווחים ללקוחותיהם (ובמידת הצורך, עפ"י חוקי אוסטרליה), לגורמי אכיפת חוק ול-CERT האוסטרלי, על מחשב לקוח החשוד כנגוע בקוד זדוני.
הלקוח יכול לנקוט באחד משני מהלכים לנקוי מחשבו: לפעול בעצמו או לפנות לאחד ממספר מצומצם של ספקים שנבחרו לצורך עניין זה ולהיעזר בהם לנקיון מחשבו.
המהלך כולל הרבה אתרי מידע להסבר על אבטחת מידע, קוד זדוני וכד', כך שלא מדובר במשהו העומד בפני עצמו, אלא כחלק מתפישה לאומית שהגנת מרחב המיחשוב של אוסטרליה שזו דאגה של המדינה, שהחלה בפעילות נרחבת להגנת תשתיות לאומיות חיוניות לפני מספר שנים (באוסטרליה, הנושא באחריותו של התובע הכללי), כוללת באופן משולב גם איתור מחשבים נגועים של אזרחי המדינה (ולאו דווקא של ארגונים במדינה) וטיפול בהם.
אחד מהעקרונות של המהלך הוא שמירה קפדנית על פרטיותם של לקוחות ובלשונם:
The privacy of customers is paramount;
הפרוייקט הושק ב-1 בדצמבר 2010 וייבחן לאחר 18 חודשי הפעלה ראשוניים.
מאחורי היוזמה עומד איגוד תעשיית האינטרנט באוסזטרליה: Internet Industry Association והמנוע מאחוריו הוא מנהלו הפורש של האיגוד, Peter Coroneos.
הוא הוזמן להציג את היוזמה ב-6 במאי 2011 בפני הווארד שמידט, ראש תוכנית הגנת המרחב המיחשובי בארה"ב. כמו כן, לדברי פיטר קורונאוס היוזמה הזו דחתה איומים של הממשלה האוסטרלית להתחיל בחקיקה מגבילה לשירותי האינטרנט במדינה.
כל החומר על היוזמה הזו פתוח באינרטנט באתר ייעודי: http://www.icode.net.au
אתר האינטרנט של איגוד תעשיית האינטרנט האוסטרלי: http://www.iia.net.au/
2. ארה"ב: התמודדות משפטית וטכנולוגית כוללת
בעוד היוזמה האוסטרלית איננה מטפלת בשורש הבעיה, אלא רק עם התוצאה, ניקוי מחשבי קורבנות, ארה"ב פתחה ביוזמה מקיפה שמטרתה לצמצם את הזיהום במרחב האינטרנט "קצה לקצה". בשלב זה מדובר בפעילות שיעדה Botnet ספציפי המכונה: Coreflood, הפעיל מזה עשור וכמות המחשבים שנדבקו באמצעותו עומד על כ-2 מליון מחשבים.
המהלך כולו מגובה משפטית מטעם משרד המשפטים האמריקני ומנוהל ע"י ה-FBI בתוך ארה"ב ומתואם באמצעות היחידה הבינלאומית שלו מחוץ לגבולות ארה"ב.
הפעילות שהחלה ב-12 באפריל 2011 כוללת את המרכיבים הבאים:
א. תפישת חמשת מחשבי השליטה והבקרה (Botnets C&C) ו-15 מרחבי הכתובות (DNS) של הגורמים המבצעים את הדבקת מחשבי הקורבנות. במקביל, ועל בסיס הסכם לסיוע משפטי הדדי, רשויות אכיפת חוק באסטוניה תפשו שרתים אחרים שככל הנראה פעלו כמחשבי השליטה והבקרה הקודמים של ה-Botnet. כל זאת מבוצע ללא שקיימת הצבעה על זהותם של מפעילי ה-Botnet, ובכתב התביעה מדובר ב-13 אלמונים שכולם מזוהים בשם: John Doe.
ב. החלפת המחשבים הללו בשני אחרים (אחד מהם הפסיק את פעולתו 9 ימים לאחר שהחל) ובשתי כתובות DNS אחרות בשליטת ה-FBI. מחשבים נגועים שהתקשרו כעת למחשבי השליטה והבקרה קיבלו במענה פקודת עצירה למניעת המשך התקשרות המחשב הנגוע.
ג. עוד פרטים נחשפים בתצהיר לבית המשפט של סוכנת ה-FBI Briana Neumiller מתאריך: 23 אפריל 2011:
שלושה סוגי כתובות IP נחשפו כתוצאה מהמלכים שתוארו לעיל:
1 . כתובות IP בתוך ארה"ב שהוענקו ע"י ספק שירותים בארה"ב ללקוח קצה שאיננו ידוע באופן פומבי.
2. כתובות IP בתוך ארה"ב שהוענקו לגורם בר זיהוי.
3. כתובות IP מחוץ לארה"ב.
אופני הפעולה שננקטו:
1. לקטגוריה הראשונה, ה-FBI סיפק וממשיך לספק לספקי השירות את הכתובות של מחשבים שנחזים להיות נגועים ב-Coreflood ביחד עם טופס על "הודעה על מחשב נגוע" שאותו ה-ISP ישגר ללקוח הקצה.
2. לקטגוריה השניה, ה-FBI פנה באמצעות משרד ה-FBI המקומי, לגורם המזוהה ומיידע אותו ישירות. נכון למועד מתן התצהיר, כוללים כ- 17 מדינות או רשויות מדינה מקומיות, כולל מחלקת משטרה אחת, שלושה נמלי תעופה, שני קבלנים של משרד ההגנה, חמישה מוסדות בנקאיים או מוסדות פיננסיים, כ-30 אוניברסיטאות וקולג'ים, כ-20 בתי חולים או מוסדות טיפול רפואי אחרים.
באחד מבתי החולים, כך דיווח מנהל אבטחת המידע של אותו ביה"ח, נתגלה כי כ-2,000 מתוך 14,000 מחשביו נגועים.
לגורמים הנ"ל מסופק טופס הרשאה לקבלת הסכמת הגוף הנגוע לביצוע ביטול הקוד הזדוני ממחשביו.
3. לקטגוריה השלישית, ה-FBI הכין רשימת כתובות עפ"י מדינה. זו סופקה לאגף לפעילות בינלאומית של ה-FBI אשר ימשיך לטפל בנושא באמצעות העברת המידע לגורמי אכיפת החוק במדינות הרלוונטיות.
האם פרוייקט ADEONA כפי שכונתה הפעילות הזו הינו יחיד או יריית פתיחה לפעילות עתידית?
גורדון סנו, העזור למנהל אגף הסייבר של ה-FBI אומר בתשובה לשאלה כי הפעילות הזו תמשך גם כנגד Botnets אחרים. ימים יגידו.
לסיכום:
בעולם החלו יוזמות, אומנם הם עדיין בודדות ובוודאי שלא מדובר במענה של זבנג וגמרנו. סימני שאלה רבים עומדים על הפרק. גם לא ברור עד כמה היוזמות האלו נוחלות הצלחה ארוכת טווח. אבל שני מקומות מהחשובים בעולם טכנולוגיית המידע המודרנית הכירו בעובדה שיש לבצע שינוי משמעותי והם עושים. עשייתם מלמדת שהדיבורים אצלם נעשו כבר במשך השנים האחרונות וכעת יש בידם יכולת להוציא מהכח אל הפועל, ובמקביל ממשיך להתקיים דיון בנושא.
אני יכול רק להמליץ בפני אותם גורמים במדינת ישראל האמונים על הנושא, ללמוד ממה שקורה בעולם, לבחון את האופנים שבהם החלו לטפל ולהתחיל לרתום את הגורמים שיש לשתפם לפעילות בישראל, ויפה שעה אחת קודם.
הפוסט הזה יהיה ארוך במקצת, אבל אני מקווה מאיר עיניים באשר לשלב הבא שבו מצוי המאבק להשגת מרחב מיחשובי עולמי נקי יותר מזיהומים...
מבין כל הנאומים הרבים בכינוס (חלקם מעניינים ומחדשים כדוגמת ההרצאה האחרונה בכינוס שניתנה ע"י פרופ' בני פנקס מאוניברסיטת בר-אילן שהציג חשיבה מעניינת על איומים במחשוב ענן, וחלקם פחות מעניינים…) שהתארך הרבה מעבר לשעה הנקובה אני בוחר לקחת שני משפטים משתי הרצאות ולצרף אותם יחד.
המשפט הראשון נאמר במהלך ההרצאות לפני הצהריים, בעת שהאולם עדיין היה מלא מפה לפה, ע"י ויליאם בייר, מנהל PwC לונדון וראש היוזמה של החברה המכונה: OneSecurity שהודה בגילוי לב נדיר במחוזותינו (טוב, הוא אנגלי...) שבמצב הנוכחי ולמרות כל התקנים והרגולציות (ואולי דווקא בגללם...) איננו מצליחים לייצר את האבטחה הנדרשת.
המשפט השני נאמר ע"י שי בליצבלאו מחברת מגלן באחת ההרצאות האחרונות בכינוס, בעת שבאולם כבר נכחו הרבה פחות צופים. לדבריו, בארץ יש הרבה מאד מחשבים המתחברים לאינטרנט שייתכן ויש בהם קוד פוגעני, דהיינו מחשבים "מזוהמים".
כאשר מחברים את שני המשפטים יחדיו מקבלים את האמת המרה "ישר בפרצוף": הרבה מערכות מחשוב המתחברות לאינטרנט (בארץ ובעולם) הינן מסוכנות. הן נגועות בקוד זדוני שהושתל בהם והן או משמשות בפועל או עלולות לשמש בעתיד כפלטפורמה למשלוח מתקפות. נשאלת השאלה: מתקפות על מה? בעצם על מה לא? על כל מחשב אחר המתחבר לאינטרנט. איפה מצויים המחשבים הללו? בכל בית, משרד מכל סוג שהוא, בנק, חנויות בקניונים, בתי"ח, מוסדות ממשלתיים, ארגונים פרטיים. אלו המחשבים המצויים בכל מקום במדינת ישראל ובידי כל אזרח, יהיה זה אזרח נאמן למדינה ככל שיהיה, מחשבו עלול להיות מסוכן לו עצמו ולכל האחרים במדינה.
המסקנה הינה שכל עוד מדינות העולם (וישראל ביניהן) ימשיכו לעצום את עיניהן ולומר שנקיון המחשבים הללו מהקוד הזדוני והשמירה על המשך נקיונם איננו מעניינה של המדינה, אזי המדינה במו ידיה מפקירה את בטחון אזרחיה.
בדיוק כשם שהביטחון האישי ברחובות איננו תפקידו של האזרח שומר החוק, אלא תפקידה של המדינה באמצעות המשטרה וגורמי אכיפה אחרים (מערכת המשפט כדוגמה), כך זה מתפקידה של המדינה לדאוג שמחשבים של אזרחים יהיו "בטוחים". הכוונה במונח "בטוחים" הינה שהמחשב (המונח מחשב דרך אגב כולל כבר היום את הטלפונים החכמים למיניהם, שהם צירוף של טלפון ומחשב וכל סוגי מחשבי הלוח, ובקיצור, כל מה שהוא "דמוי מחשב" ומתחבר לאינטרנט) המתחבר לאינטרנט איננו מהווה פלטפורמה לשליחת מתקפות כנגד מחשבים אחרים באותה המדינה או במדינות אחרות.
אינני רוצה להיכנס בבלוג זה לדיון הארוך והמורכב של הגנת פרטיות כנגד הגנת מרחב הסייבר. על כן אקצר בעניין זה:
א. מסתבר שעולם המחשבים בתוספת האינטרנט מזמן לנו אתגרים מעניינים בנושא זה.
ב. המחשב הפרטי והמידע בו הוא רכושו הפרטי של אדם, בזה אין ספק.
ג. ההתחברות לאינטרנט למיטב הבנתי אמורה לייצר שינוי מסויים בהתייחסות למונח "פרטיות", אבל לא לבטלה.
ד. כאשר הקישוריות הזו הינה ברת פוטנציאל לסכן את המחשב המתחבר או מחשב אחר במדינת ישראל או מחוצה לה, על המדינה לנקוט באמצעים סבירים, תוך כדי שמירה על הפרטיות. בהמשך הבלוג, נסקור תחילת פעילות בעולם המבקשת לייצר איזון בין הפרטיות ובין הצורך "לנטרל את הפצצה המתקתקת במחשבים האזרחיים".
ה. לצערי, בכנס החשוב אתמול לא נמצא מקום לנושא הגנת הפרטיות המעוגנת בחוק ובתקנות להגנת הפרטיות במדינת ישראל, (החוק הראשון במדינת ישראל שחייב מינויו של ממונה על אבטחת מידע בגופים ציבוריים, בנקים וחברות ביטוח עוד בשנת 1996) ושעל יישומו מופקדת הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים. אם מישהו שכח לרגע, אז להגן על מדינה זה (בין היתר) להגן על אזרחיה ולא רק על "המדינה". ולהגן על אזרחיה משמעותו (בין היתר) להגן על פרטיותם. רוב רובו של המידע במערכות הבריאות במדינת ישראל הוא מידע המוגן עפ"י חוק זה, ולא סתם מידע רפואי לא מזוהה. רוב רובו של המידע בבנקים ובחברות הביטוח הוא מידע כלכלי מזוהה על לקוחותיהם, ולא סתם מידע פיננסי. חלק לא מבוטל מהמידע על אזרחי המדינה המוגן בחוק הגנת הפרטיות מצוי במרחב הסייבר שכה רבות דברו בו אתמול.
ו. הגנת פרטיות היא חלק מההגנה האזרחית במרחב הסייבר. משום מה לנושא זה לא נמצא מקום בכנס, וגם לא במסמך שמתפרסם במקביל לו מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי, (שותף פעיל בכנס), מסמך הנושא את השם: לוחמה במרחב הקיברנטי: מושגים, מגמות ומשמעויות לישראל, יוני 2011 מאת שמואל אבן ודוד סימן-טוב. אינני יודע מה הסיבה להעדרות זו של נושא הגנת הפרטיות מהגנת מרחב הסייבר.
ז. אין לצפות מאזרח נורמטיבי שיתמודד לבדו עם הסכנות שהאינטרנט טומן בחובו ובעיקר עקב העובדה שהמחשב המתחבר הופך לכלי בידי יריב שהפרט איננו יכול להתמודד איתו כלל ועיקר.
ח. יש לצפות שהמדינה תאזן בין הגנת הפרטיות וחובתה להגן על אזרחיה.
ט. אנו נוטים להתעלם מהעובדה שהתחברות לאינטרנט איננה תהליך נטול הסדרה. בין המחשב הפרטי או המוסדי המתחבר לאינטרנט, קיים ספק שירות. לעתים, מדובר בארגון שהוא עצמו ספק שירותי קישוריות לאינטרנט עבור עצמו או עבור ארגונים אחרים.
אז מה קורה בעולם? קורים שני דברים שונים, המשלימים זה את זה. הראשון החל את דרכו ב-1 בדצמבר 2010, באוסטרליה, השני טרי עוד יותר בן חודשיים, מתרחש בארה"ב.
1. אוסטרליה: פרוייקט iCode
פרוייקט וולונטרי שבו רוב ספקי הקישור לאינטרנט באוסטרליה (מעל 90%, נכון ל-1 ביוני 2011) מדווחים ללקוחותיהם (ובמידת הצורך, עפ"י חוקי אוסטרליה), לגורמי אכיפת חוק ול-CERT האוסטרלי, על מחשב לקוח החשוד כנגוע בקוד זדוני.
הלקוח יכול לנקוט באחד משני מהלכים לנקוי מחשבו: לפעול בעצמו או לפנות לאחד ממספר מצומצם של ספקים שנבחרו לצורך עניין זה ולהיעזר בהם לנקיון מחשבו.
המהלך כולל הרבה אתרי מידע להסבר על אבטחת מידע, קוד זדוני וכד', כך שלא מדובר במשהו העומד בפני עצמו, אלא כחלק מתפישה לאומית שהגנת מרחב המיחשוב של אוסטרליה שזו דאגה של המדינה, שהחלה בפעילות נרחבת להגנת תשתיות לאומיות חיוניות לפני מספר שנים (באוסטרליה, הנושא באחריותו של התובע הכללי), כוללת באופן משולב גם איתור מחשבים נגועים של אזרחי המדינה (ולאו דווקא של ארגונים במדינה) וטיפול בהם.
אחד מהעקרונות של המהלך הוא שמירה קפדנית על פרטיותם של לקוחות ובלשונם:
The privacy of customers is paramount;
הפרוייקט הושק ב-1 בדצמבר 2010 וייבחן לאחר 18 חודשי הפעלה ראשוניים.
מאחורי היוזמה עומד איגוד תעשיית האינטרנט באוסזטרליה: Internet Industry Association והמנוע מאחוריו הוא מנהלו הפורש של האיגוד, Peter Coroneos.
הוא הוזמן להציג את היוזמה ב-6 במאי 2011 בפני הווארד שמידט, ראש תוכנית הגנת המרחב המיחשובי בארה"ב. כמו כן, לדברי פיטר קורונאוס היוזמה הזו דחתה איומים של הממשלה האוסטרלית להתחיל בחקיקה מגבילה לשירותי האינטרנט במדינה.
כל החומר על היוזמה הזו פתוח באינרטנט באתר ייעודי: http://www.icode.net.au
אתר האינטרנט של איגוד תעשיית האינטרנט האוסטרלי: http://www.iia.net.au/
2. ארה"ב: התמודדות משפטית וטכנולוגית כוללת
בעוד היוזמה האוסטרלית איננה מטפלת בשורש הבעיה, אלא רק עם התוצאה, ניקוי מחשבי קורבנות, ארה"ב פתחה ביוזמה מקיפה שמטרתה לצמצם את הזיהום במרחב האינטרנט "קצה לקצה". בשלב זה מדובר בפעילות שיעדה Botnet ספציפי המכונה: Coreflood, הפעיל מזה עשור וכמות המחשבים שנדבקו באמצעותו עומד על כ-2 מליון מחשבים.
המהלך כולו מגובה משפטית מטעם משרד המשפטים האמריקני ומנוהל ע"י ה-FBI בתוך ארה"ב ומתואם באמצעות היחידה הבינלאומית שלו מחוץ לגבולות ארה"ב.
הפעילות שהחלה ב-12 באפריל 2011 כוללת את המרכיבים הבאים:
א. תפישת חמשת מחשבי השליטה והבקרה (Botnets C&C) ו-15 מרחבי הכתובות (DNS) של הגורמים המבצעים את הדבקת מחשבי הקורבנות. במקביל, ועל בסיס הסכם לסיוע משפטי הדדי, רשויות אכיפת חוק באסטוניה תפשו שרתים אחרים שככל הנראה פעלו כמחשבי השליטה והבקרה הקודמים של ה-Botnet. כל זאת מבוצע ללא שקיימת הצבעה על זהותם של מפעילי ה-Botnet, ובכתב התביעה מדובר ב-13 אלמונים שכולם מזוהים בשם: John Doe.
ב. החלפת המחשבים הללו בשני אחרים (אחד מהם הפסיק את פעולתו 9 ימים לאחר שהחל) ובשתי כתובות DNS אחרות בשליטת ה-FBI. מחשבים נגועים שהתקשרו כעת למחשבי השליטה והבקרה קיבלו במענה פקודת עצירה למניעת המשך התקשרות המחשב הנגוע.
ג. עוד פרטים נחשפים בתצהיר לבית המשפט של סוכנת ה-FBI Briana Neumiller מתאריך: 23 אפריל 2011:
שלושה סוגי כתובות IP נחשפו כתוצאה מהמלכים שתוארו לעיל:
1 . כתובות IP בתוך ארה"ב שהוענקו ע"י ספק שירותים בארה"ב ללקוח קצה שאיננו ידוע באופן פומבי.
2. כתובות IP בתוך ארה"ב שהוענקו לגורם בר זיהוי.
3. כתובות IP מחוץ לארה"ב.
אופני הפעולה שננקטו:
1. לקטגוריה הראשונה, ה-FBI סיפק וממשיך לספק לספקי השירות את הכתובות של מחשבים שנחזים להיות נגועים ב-Coreflood ביחד עם טופס על "הודעה על מחשב נגוע" שאותו ה-ISP ישגר ללקוח הקצה.
2. לקטגוריה השניה, ה-FBI פנה באמצעות משרד ה-FBI המקומי, לגורם המזוהה ומיידע אותו ישירות. נכון למועד מתן התצהיר, כוללים כ- 17 מדינות או רשויות מדינה מקומיות, כולל מחלקת משטרה אחת, שלושה נמלי תעופה, שני קבלנים של משרד ההגנה, חמישה מוסדות בנקאיים או מוסדות פיננסיים, כ-30 אוניברסיטאות וקולג'ים, כ-20 בתי חולים או מוסדות טיפול רפואי אחרים.
באחד מבתי החולים, כך דיווח מנהל אבטחת המידע של אותו ביה"ח, נתגלה כי כ-2,000 מתוך 14,000 מחשביו נגועים.
לגורמים הנ"ל מסופק טופס הרשאה לקבלת הסכמת הגוף הנגוע לביצוע ביטול הקוד הזדוני ממחשביו.
3. לקטגוריה השלישית, ה-FBI הכין רשימת כתובות עפ"י מדינה. זו סופקה לאגף לפעילות בינלאומית של ה-FBI אשר ימשיך לטפל בנושא באמצעות העברת המידע לגורמי אכיפת החוק במדינות הרלוונטיות.
האם פרוייקט ADEONA כפי שכונתה הפעילות הזו הינו יחיד או יריית פתיחה לפעילות עתידית?
גורדון סנו, העזור למנהל אגף הסייבר של ה-FBI אומר בתשובה לשאלה כי הפעילות הזו תמשך גם כנגד Botnets אחרים. ימים יגידו.
לסיכום:
בעולם החלו יוזמות, אומנם הם עדיין בודדות ובוודאי שלא מדובר במענה של זבנג וגמרנו. סימני שאלה רבים עומדים על הפרק. גם לא ברור עד כמה היוזמות האלו נוחלות הצלחה ארוכת טווח. אבל שני מקומות מהחשובים בעולם טכנולוגיית המידע המודרנית הכירו בעובדה שיש לבצע שינוי משמעותי והם עושים. עשייתם מלמדת שהדיבורים אצלם נעשו כבר במשך השנים האחרונות וכעת יש בידם יכולת להוציא מהכח אל הפועל, ובמקביל ממשיך להתקיים דיון בנושא.
אני יכול רק להמליץ בפני אותם גורמים במדינת ישראל האמונים על הנושא, ללמוד ממה שקורה בעולם, לבחון את האופנים שבהם החלו לטפל ולהתחיל לרתום את הגורמים שיש לשתפם לפעילות בישראל, ויפה שעה אחת קודם.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה